גיל שנתיים מאתגר ומסקרן , הוא לא נורא!
בסביבות גיל שנתיים רוכש הקטנטנן שלכם מספיק מיומנויות מוטוריות וקוגניטיביות כדי להביע את רצונותיו ולעמוד על שלו. יכולת זו לכשעצמה משמחת ומצביעה על התפתחות תקינה,
התנהגויות אלו מבטאות תהליך נורמטיבי של תחילת ביסוס הזהות העצמאית והנפרדת שלו.
אלו הם חלק מן ההתנהגויות השכיחות בגיל זה:
- 'לא!' התנגדות, מרדנות או עקשנות– היכולת לומר ״לא״ היא חשובה והיא מסמנת נפרדות בין האני לאחר. הפעוט אשר החל להיות יותר מודע לעצמו ולהיותו נפרד מההורה, מתחיל להתנסות בביטוי רצונותיו והוא כמהה לחוש משפיע ונראה. לצד זאת, סבלנותו של ההורה עלולה להישחק כאשר הוא פוגש התנגדות מסוג זה בכל משימה לאורך היום – כמו להתקלח, לאכול או לישון.
- 'אני לבד!' דרישה לעצמאות– בגיל זה הפעוט הופך להיות עצמאי יותר ופחות תלוי בהורה, זהו תהליך התפתחותי תקין ורצוי אשר תורם לתחושת ביטחון ומסוגלות. עם זאת, לעיתים הוא דורש לבצע פעולות מורכבות מדי או בזמנים לא מתאימים בהם ההורה לא יכול לאפשר זאת, דבר אשר עלול להוביל לתגובה רגשית עוצמתית מצד הילד.
- טנטרום או התקף זעם– התפרצויות אלו מתרחשות בדרך כלל במצוקה רגשית סביב דרישה לעצמאות אשר אינה נענית על ידי ההורה. לעיתים הפעוט יגיב בהשטחות על הרצפה, בכי רם, צעקות, ואף והפגנת אלימות כלפי ההורה. המקור להתנהגות זו הוא בראש ובראשונה ביטוי רגשי של מצוקה, אך כאשר ההורה נענה לדרישת הפעוט, היא עלולה להישמר כדפוס נלמד ביחסים.
בגיל זה ישנה התפתחות איכותית בכל התחומים.
בשנה השנייה לחייו מתפתח הילד הקצב מהיר ביותר: יכולת הניידות שלו מתפתחת ומאפשרת לו חקירה פעילה של סביבתו. הוא מפתח את כשריו הרגשיים והחברתיים, ופעולות הגומלין שלו עם אחרים הופכות בשלות ומורכבות יותר. מבחינת ההתפתחות הקוגניטיבית מופיע השימוש בשפה, והחשיבה הייצוגית מתחילה להתפתח. גם היחסים בין ההורים לילד מושפעים מהתקדמויות אלו: עד לא מזמן היה ילדכם תלוי באחרים לסיפוק כל צרכיו, הוא לא ידע לזהות את דמות עצמו במראה, ולא הבחין בעצמו כדמות נפרדת. לקראת גיל שנתיים עובר הילד ממצב של תלות מוחלטת בהורים להסתמכות רבה יותר על עצמו, ועולה המוטיבציה שלו להוציא לפועל את רצונותיו. מאהלר כינתה שלב זה ספרציה ואידיוידואציה, בהתייחסה להפרדות הפסיכולוגית של הילד מן הדמות המטפלת, ומודעותו הגדלה להיותו אדם יחיד ומיוחד; אריק אריקסון דיבר על הצורך ברכישת עצמאות או "אוטונומיה" בשלב ההתפתחותי שבין גיל שנה לשלוש.
כל התפתחות בחייו של אדם, בין אם הוא תינוק או בוגר, מלווה בתסכול רב. הילד בגיל הרך רק מתחיל לרכוש את היכולת לווסת את רגשותיו ולשלוט בהתנהגותו. כך, פעמים רבות כאשר לא מתאפשר לתת לילד להחליט או לקבל את מבוקשו, גם כאשר בעיניי מבוגר זה מוצדק והגיוני, הוא מגיב בסערה רגשית עוצמתית. פעמים רבות, עוצמה זו, אינה מובנת להורה מכיוון שלהשקפתו היא אינה מצויה בהלימה לגודל האירוע אשר התרחש.
אז איך מגיבים?…
התגובות לילדכם מצריכות תנועה רגישה בין הצבת גבולות לבין הכלה, אמפטיה וגמישות. זוהי משימה מורכבת למדי. אך היא זו שתעזור לכם לצלוח את הקושי וההתנגדות.
מספר דגשים אשר עשויים לסייע לצלוח אותה:
- ראשית עצרו וחשבו– חשיבה על המצב הרגשי של הילד וההורה בתוך הסיטואציה עשויה לסייע להורה להגיב לילדו באופן מווסת ומתאים יותר, וכן לגלות אורך רוח אל מול הדרישה לעצמאות והמחאות העיקשות. חשבו על מצבו הרגשי של הילד – האם הוא מבטא צורך בעצמאות? האם הוא מתקשה להתאפק? האם הוא עייף? האם הוא ניצב מול התמודדויות נוספות כעת בחייו? לאחר מכן, שימו לב למצב הרגשי שלכם – האם ההתנהגות מכעיסה אתכם? האם אתם מתוסכלים ועייפים בעצמכם?
- התייחסו במילים למה שעומד מאחורי ההתנהגות– ילדים צעירים מבטאים מצוקה רגשית על ידי התנהגות (בכי, צעקות, הכאה) משום שזו הדרך העיקרית לביטוי רגשות אשר עומדת לרשותם. על מנת להתחיל לבנות יכולת לוויסות רגשי, הילד זקוק להורה אשר יתווך לו ויתמלל את מה שהוא אולי מרגיש. לדוגמה, ״אני יודע שמאוד רצית עכשיו את הממתק וזה קשה נורא להתאפק״.
- הציבו גבולות עקביים– גבולות הם הכרחיים על מנת לשמור על הפעוט ועל סביבתו, וכן להתחשב במגבלות המציאות. גם אם לעיתים נראה שהילד עושה את כל מה שאפשר כדי לבדוק את הגבולות הללו, עצם קיומם נותן לו תחושה של ביטחון והגנה, גבולות שבתוכם יכולה התפתחותו להתרחש. חשוב שהצבת הגבול לא תהיה מונעת מכעס או מאבק כוחות כאשר ההורה בעצמו בסערת רגשות.
- אפשרו לילד לבחור ולהוביל – דרך טובה להתמודד עם הנכחת העצמאות היא לתת לילד אפשרויות בחירה, וכך לתת מענה לצרכיו לעצמאות ונפרדות. ילד שחש חזק ועצמאי יהיה גאה ובטוח יותר בעצמו, והמרדנות תהיה פחות ופחות נחוצה לו. כך, למשל, אם נקלעתם להתנגדות לבגד שבחרתם , תנו לילד לבחור בין האופציות שתציעו לו בכך ניתן להגדיל את תחושת הבחירה והעצמאות.
- הימנעו מחיזוק של התנהגויות לא-רצויות– לעיתים התנהגויות אלו מתישות את ההורה, וכאשר הן מתקיימות במרחב הציבורי הן עשויות גם לעורר בושה. לכן, לא פעם הן מובילות את ההורה להיענות לדרישותיו של הילד. במצבים אלו החשש הוא כי הילד ילמד שהתנהגות זו מסייעת לו לקבל את מבוקשו, כך שעלול להתקבע דפוס שלילי בקשר הורה-ילד.
- הימנעו מאיומים והטלת סנקציות – כאמור הילד זקוק לכם איתו – מרגישים ואוהבים. עונשים אינם רלבנטיים עבורו (היום וגם בעתיד) הם רק יעצימו את ההתנגדות, ותחושת התסכול. לכן לא תשלחו ילד להירגע בחדר לבדו.
- הימנעו מ"לחפור" על ההתנהגות החריגה – מספיק לציין בשתיים עד שלוש מילים מה לא, בטון ברור וסמכותי, לא צועק ולא היסטרי. כאשר הורה נגרר להסברים ארוכים הילד כבר אינו קשוב. זכרו לעשות זאת בחיבוק.
תופעת לוואי: התקפי זעם
התקפי זעם (temper tantrum) הם תופעה שכיחה בסביבות גיל שנתיים. בהתקף כזה הזעם והכעס משתלטים על הילד והוא יכול להתנהג בחוסר שליטה, לבכות בכי היסטרי ואף להטיל עצמו על הרצפה. זוהי סערה פנימית עצומה עבור הילד, ורצוי לעזור לו לעבור אותה ע"י חיבוק תמיכה, והרגעה.
למרות מרדנותו הילד זקוק לתחושה ששומרים עליו ברגעים אלה ושהוא לא לבד. יחד עם זאת, כפי שציינתי לא כדאי "להיכנע" להתקפי זעם שכאלה ולמלא את מבוקשו רק כדי שיירגע.
ישנה שונות עצומה בין ילדים, וכמובן שלא כולם עוברים את גיל שנתיים במרדנות גדולה.
כשם שלא כדאי להיבהל ממרדנות הילד או "לקחת אותה באופן אישי", כך גם אין סיבה להילחץ אם הילד עובר תקופה זו בשקט יחסי. ילד יכול להיות סקרן, שמח ובטוח בעצמו, ולהתפתח התפתחות תקינה בהחלט, גם אם גיל שנתיים עבור הסובבים אותו הוא לא כזה נורא…
כיוון שזו תקופה שבה הפעוט בונה את הביטחון ואת הזהות שלו, חשוב לאפשר לו לעשות זאת. לכן נסו לאפשר לו להרגיש שהוא עצמאי, שהוא יכול להחליט על דברים ושיש לו כוח ויכולת. כמובן במגבלות שלו ושלכם.
כאשר מבינים את משמעות השינוי בהתנהגותו, ניתן להתחבר לקסם הטמון עבור הילד במשפטים כמו "לא רוצה" או "אני לבד". תחושת העצמי של הילד מתבססת כשהוא לומד איך לווסת את עצמו אך גם לסמוך על עצמו, ולהפוך לאדם עצמאי ונפרד, בעל מחשבות, רגשות ורצונות משלו.
כדי לקדם התפתחויות אלו הילד זקוק לתמיכה ועידוד, אך גם להצבת גבולות ואכיפת מרות. בתקופה זו נדרשים ההורים להיות קשובים מאוד לצרכים המשתנים של הילד, והדיאלוג שהם מקיימים איתו סביב צרכים אלו משמעותי ביותר.
גבולות יסייעו לילד ללמוד לשלוט בעצמו ולהפנים את הכללים והנורמות של החברה בה הוא חי. גם אם לעיתים נראה שהילד עושה את כל מה שאפשר כדי לבדוק את הגבולות הללו, למעשה הם נותנים לו תחושה של ביטחון והגנה, של גבולות שבתוכם יכולה התפתחותו להתרחש. לשם כך דרושה עקביות מצד ההורים, אך גם גמישות: כדאי להורים לבחור על מה חשוב להתעקש, ואיפה אפשר לוותר ולתת לילד להתנסות בעצמו.
ילד שחש חזק ועצמאי יהיה גאה ובטוח יותר בעצמו, והמרדנות תהיה פחות ופחות נחוצה לו.
ככל שהילדים שלכם יתנסו יותר בדברים וירגישו חזקים ומובילים כך יפחת הצורך שלהם להוכיח נפרדוּת וכוח, ההתנהגות תתמתן, האקלים הרגשי בבית ישתפר, וגיל שנתיים יראה לכם מרגש ומסקרן ,והרבה פחות נורא.
כתבה – מיכל בורג גפן
מדריכת הורים, פסיכולוגית חברתית