על הבכי

• "למה הוא/היא בוכה עכשיו? "
• "להחזיק על הידיים או לא?"
• "אמרו לי שאם אחזיק על הידיים כל הזמן הוא/היא יהיו ילדים מפונקים"

אלו חלק משאלות ותהיות שאני שומעת מדי יום במפגשים עם הורים לאחר לידה, אז כמה הגיגים בנושא בכי אצל תינוקות –
אחת השאלות שמעסיקות הורים היא האם תינוק יהיה מפונק, אם בכל פעם שיבכה אגש אליו ואתן לו את מה שהוא רוצה.
אז התשובה היא שאין פינוק יתר. תינוקות יכולים להביע את רצונותיהם רק בבכי. לפחות בשלבים הראשונים. עם הזמן הם ילמדו לתקשר בעזרת סימנים ושפה, אך בהתחלה הבכי הוא האמצעי היחיד העומד לראשותם.
בעבר הזהירו את ההורים שלא ייגשו לתינוק בכל פעם שהוא בוכה כדי שלא יהיה מפונק.
מחקרים מראים שתינוקות "מפונקים" הם ילדים שאימותיהן התעלמו מהבכי שלהם או הגיבו עליו כעבור זמן רב. מצד שני תינוקות של אימהות שהגיבו מיד היו בין הראשונים שפתחו אמצעי תקשורת אחרים. לכן התעלמות מתינוק היא הדרך הטובה ליצור תינוק תובעני.

הסיבות לענות במהירות על צרכי התינוק כשהוא בוכה על פי ד"ר אלטה סולטר:

1. הרושם שיש לתינוק על עצמו, על אנשים אחרים ועל העולם, מתגבש בשנות חייהם הראשונות.
   אם אין מגיבים בקביעות על בכיו של התינוק הוא עלול לחשוב שהעולם הוא בלתי צפוי וכי אין לסמוך על אנשים אחרים או להאמין להם. אם מתעלמים מהבכי התינוק עלול לחשוב שאין לו כוח להשפיע על גורלו. הוא יגדל עם תחושת חוסר אונים, יפקפק בעצמו ויחוש בלתי אהוב.
   כאשר מגיבים לתינוק בכל פעם שהוא בוכה, הוא יבטח באנשים ירגיש שיש לו כוח, שאוהבים ומטפלים בו.
2. תינוקות לא מנסים לתמרן את ההורים, אין להם מושג במשחקי כוח. הם רק מודעים לצרכים שלהם ולעובדה שאם הם בוכים יש שתי אפשרויות – או שמישהו בא, או שלא. הם יכולים לראות דברים רק מנקודת מבטם (אני לא חשוב, אני חסר כוח אף אחד לא אוהב אותי) כך שההתעלמות הקבועה מבכיו של התינוק היא מתן מידע שגוי שעליו תתבססנה דעותיו בעתיד.
   ישנם הורים המנסים לצפות מראש את צרכיו של התינוק, כדי לחסוך ממנו תסכול או מאמץ. אכן תינוקות שכל צרכיהם נענים מראש נעשים מתוסכלים רק לעיתים רחוקות. אך תינוקות אלה יחמיצו הזדמנות לפתח תחושת עוצמה. הם לא ילמדו לקשר בין פעולות שלהם לבין מאורעות חיצוניים.
   הדרך הטובה להקנות לתינוקות תחושת עוצמה היא להגיב לצרכים שלהם.

האם התינוק זקוק למשהו בכל פעם שהוא בוכה?

הטעות הגדולה ביותר אולי שהורים עושים היא ההנחה שכל בכי מעיד על צורך מידי.
תינוקות בוכים מסיבות נוספות. במחקרים שנעשו על תינוקות רכים ראו שבשליש מהמקרים אין סיבה ברורה לבכי.
ישנם הסברים רבים לבכי – כאבי בטן, מערכת עצבים שאינה בוגרת מספיק, עייפות, אלרגיות, רעב, ועוד
לכל דור תאוריות משלו לגבי בכי התינוק. עצם קיומם של הסברים רבים מראה שעדיין לא נמצא הסבר מניח את הדעת.

הבכי אינו תמיד חלק מהכאב, הבכי הוא השתחררות מכאב.

הבכי אינו מעיד תמיד על צורך או אי נוחות מידיים. לעיתים הוא מהווה פורקן רגשי של מתחים הנובעים ממצוקה כלשהי מהעבר.
הרבה מדברים על גזים של תינוקות עד שלושה חודשים, וכאבי שיניים מגיל 3 חודשים, כסיבה לבכי, ישנה הגזמה מהכיוון הזה.
יש עוד מקורות לכאב או אי נוחות פיזית. יש תינוקות הסובלים במצבים של קור וחום קיצוניים. בגדים צמודים, פריחות, מכות ונפילות ועוד.
כל המכאובים הללו גורמים לתינוק לבכות. הדבר הראשון שיש לעשות הוא להרחיק את מקור הכאב. צריך לפרוק את כל הרגשות הקשורים לכאב.
תינוקות עלולים להיפגע מעוד דברים רבים. תינוקות הם יצורים פגיעים מאוד משום שסיפוק צרכיהם תלוי באחרים ומשום שחסר להם מידע. (רעשים, אנשים לא מוכרים)

מה לעשות כשהתינוק בוכה?

הדבר הראשון שצריך לעשות כאשר התינוק בוכה הוא לבדוק אם הוא זקוק למשהו. אם התינוק ממשיך לבכות למרות שנראה שכל צרכיו מולאו, אפשר להניח שהוא פורק מתחים.
חשוב להתבונן על הבכי כמשהו חיובי, הבכי הוא סוג של ערוץ תקשורת. דרך לפורקן מתח שהצטבר.

כדי שהבכי יהיה יעיל, חשוב מאוד שהתינוק יזכה לתשומת לב אוהבת של אדם אחר משום שתשומת הלב הזו היא שמספקת את תחושת הביטחון הדרושה להתנסות מחודשת בכאב ולשחררו.
יש להחזיק את התינוק באהבה ולהקשיב לו בזמן שהוא בוכה.
חשוב מאוד שבזמן שהתינוק בוכה ההורים יראו לו שהם אוהבים אותו, שבעי רצון ממנו תומכים בו ומאמינים ביכולתו.
לבכיו של התינוק יש השפעה חזקה מאוד על השומעים אותו. ההורים מרגישים שהם חייבים לעשות משהו כדי להפסיקו – הקפצות, נדנוד, טיולים במכונית, די די, הכל בסדר. כל השיטות הללו מלמדות את התינוקות לחסום את רגשותיהם ולא לפרוק אותם.
השיטות הללו ודומות להן עוזרות להפסיק את הבכי. אך השיטות הללו מסיחות את דעתו של התינוק מהצורך החשוב לשחרר את הפחד את הצער את הכעס שהוא חווה. התינוק יוכל להתגבר על הרגשות הכואבים האלו ועל השלכותיהם רק אם יפרוק אותם.
אין לבלבל זאת עם הגישה שטוענת שצריך לתת לתינוק לבכות עד שימאס לו.

ישנן 3 סיבות שאסור לעזוב תינוקות בוכים לבדם:
1. תינוקות זקוקים לכך שיחזיקו אותם ויגעו בהם
2. נראה ששחרור יעיל של מתחים מותנה בנוכחות אדם נוסף. הפן התקשורתי הוא חלק בלתי נפרד מתהליך הפורקן.
3. עלולים לגדול עם התחושה שאוהבים אותם רק שהם מאושרים. תינוקות צריכים לדעת שמוקירים ומקבלים אותם בכל מצב, ללא קשר לרגשותיהם או למעשיהם.
תינוקות זקוקים לביטחון שרגשותיהם לא יהרסו את אהבת הוריהם והדרך הטובה ביותר להעביר להם את המסר הזה היא להחזיקם קרוב לגוף ובהתמדה.

מה קורה כאשר מונעים מהתינוק לבכות?
אחת ההשלכות ממניעת הבכי עפ"י ד"ר אלטה סולטר, היא על ההשפעה שיש לפגיעות ולכאבים שלא נפרקו על רגשותיו של התינוק ועל יכולתו לחשוב ולתפוס. אנשים שנפגעו לא רק מרגישים רע אלא גם אינם מסוגלים לחשוב באופן בהיר על האירוע הכאוב או ללמוד ממנו משהו. בנוסף בכל פעם שמצב עכשווי יזכיר לאדם את חווית העבר הכאובה הוא יתנהג כאילו חווה אותה שוב.
כאבים שלא שוחררו עלולים לפגוע גם בבריאותו של האדם.
הבכי כתגובה על מצוקה לא היה קיים אלמלא היה לו תפקיד ברור בשיפור הרגשתנו והישרדותנו.
רבות מההשלכות של מניעת בכי מהתינוק יורגשו רק בעתיד (דיכאון יאוש פחד וחוסר אונים).
חסימת רגשות שליליים מתגלה כאשר אנשים נעשים הורים.. ועושים את אותן טעויות שעשו עמם.

תינוקות לומדים לדכא את בכיים באמצעות רכישת דפוסי התנהגות כפיתיים – דפוסי בלימה.

החזקה רגועה היא התגובה הטובה ביותר לכל התפרצות בכי, בתנאי שהצרכים הבסיסיים והראשונים של התינוק למזון ולמגע גופני נענו.
יש מקרים שבהם להורים לא ברור אם התינוק זקוק למשהו או פשוט זקוק לבכות. במקרים כאלו הקו המנחה היחיד הוא התנהגותו של התינוק לאחר מכן. למשל לאחר הנקה אם התינוק עדיין עצבני יתכן שכלל לא היה צריך לינוק. עתה האם יכולה להעניק לו תשומת לב ולאפשר לו לבכות.
התעקשות יומיומית של ההורים על מניעת בכי יכולה להזיק.
תינוק שאפשרו לו לבכות, תוך כדי נוכחות מחבקת אוהבת ומכילה יהיה רגוע מודע ועירני.